הגיעה "שעת רצון" – ספר חדש

בקרוב יראה אור אצל הוצאה לאור הדובדבן הספר "שעת רצון" של אייל בן אלה. זהו ספר מיוחד ויוצא דופן שעל אודותיו כתב כאן.

בוקר אחד כתבה פופולארית תפסה את מבטי, "המיומנויות שאנו הולכים לאבד בעקבות הקדמה הטכנולוגית". הקריאה בכתבה והחשיפה לאזכורים נוספים, יחד עם הניסיון שלי עם חבר'ה צעירים במסגרת עיסוקי וכאבא פעיל הובילו אותי לתובנה מעניינת מאוד. אנחנו אכן משתנים במהירות מסחררת, והמיומנויות שאנו מאבדים כבר היום הם בעיקר מיומנויות חברתיות ולאף אחד אין כנראה מושג לאן זה מוביל…

האם חוסר הרצון של הצעירים להתחייב לסדר הישן, כמו קביעות במקום העבודה למשל, תוביל לריסוק המבנה החברתי המוכר ולאנרכיה תעסוקתית או להפך? והאם היא תוביל לסדר חדש, שוויוני יותר ומותאם יותר אישית? האם חיפוש אחר ביטוי אישי מוביל לתרבות הרואה בסלבס מנהיגי העתיד או שזה רק שוליים של אותה התופעה המבקשת ליצור סדר ציבורי חדש ומורדת בהנהגה המסורתית האליטיסטית?

באופן טבעי קשה לענות על השאלות הללו העוסקות בפני העתיד בביטחון מלא, אבל התבוננות מעמיקה בתוכן הדברים של הדור הצעיר והשוואתם להוריהם מעלה תמונה שגורמת לכל אחד לנוע בכיסאו בחוסר נוחות. הפער בהבנתנו את הילדים שלנו כיום הוא לא פער בין דורי רגיל, זהו פער של שני דורות, דבר שיכול לגרום לתחושת ריחוק וחוסר הבנה של הדור הצעיר באופן קיצוני ביותר.

הסקרנות העזה שלי למצוא תשובות לשאלות הללו הובילו אותי למסע בעקבות הילדות הפרטית שלי. רציתי לנסות ולהתחבר שוב לילד הזה שהייתי ולהשוות אותו לאדם שאני היום ולנסות באמצעות זה להבין את מהות השוני בחשיבה של הצעירים היום.

הצעידה במשעולי ילדותי שכבר הפכו מזמן לרחובות סואנים חשפה ביתר שאת את ההבדלים, כיצד השפיעו הגירויים הסביבתיים הטבעיים על נפשו של הילד אז, לעומת הגירויים המבוימים הניבטים מתוך המציאות הווירטואלית אצל הדור הצעיר היום. אחת התובנות המסעירות שהכו את תודעתי היא אובדן הזיכרון. הצעידה בין המקומות שהיו ראשונים לבנות את דמיוני עם הדמויות המיוחדות ומקומות עם משמעות שאינם קיימים עוד המחישו לי באמצעות המיקרו קוסמוס שלי כיצד ייתכן שמורשות של עמים שלמים נמחקות, נעלמות, ולא משאירות זכר, כיצד ישנם כאלו שטוענים שהשואה בכלל לא הייתה ואפילו יש כאלו שלא שמעו עליה.

ולעומת זאת שוב ושוב אני נחשף למעורבויות חברתיות שפעם לא היו קיימות, כמו מסע אחרון ענק לחייל בודד המתארגנת מהרגע להרגע, מפעלי צדקה ונתינה עצומים ופעילות קהילתית מרשימה, דבר שהיה שמור לבעלי ההון והשליטה במדיה התקשורתית הישנה והם היו אלו שקבעו את הסדר החברתי.

האם הברירה הטבעית תצליח לשלב בין השניים? האם נצליח לשמר את הזהות שלנו לעד נוכח השינויים העצומים המתרחשים סביבנו? הייתכן שעם ששרד אלפי שנים עומד על סף היטמעות בתוך חברה גלובלית עם קוד חברתי בין-לאומי מוסכם? או שעולם כמנהגו נוהג, כדברי החכם באדם.

הסיפור "שעת רצון" כמעט ונכתב בעצמו. המציאות הדמיונית הנפרשת לאורך כל העלילה חושפת את הקורא למשפחה ישראלית רגילה, מוכרת, המנסה לצלוח את הקיום האנושי בצורה שפויה, משפחה המקדשת את ערך החיים ומגלה שהמשימה הפשוטה הזו הופכת למורכבת, במיוחד כאשר נכנסים לתמונה שיקולים של חיים ומוות, אושר ועושר ומערערים את כל מה שאנחנו מבינים כנכון או לא נכון. האפשרות הזו להתבונן במשפחה הזו במבט מהצד מובילה לפעמים למסקנה, שעל אף ההתפתחות המדהימה שלנו בעשורים האחרונים הדרך עוד רחוקה מסיום וייתכן, רק ייתכן שאף על פי שאנחנו לא מסוגלים לראות את זה כרגע העתיד הולך להיות מאוד מעניין ולא בהכרח במובן הרע של המילה.

הספר "שעת רצון" יראה אור בקרוב.

Share on facebook
Facebook
Share on google
Google+
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on pinterest
Pinterest
דילוג לתוכן