הוצאה לאור – טיפוס וזן בפרובנס

אנו, בני האדם, אוהבים להרגיש "בבית", להרגיש "נוח" עם מה שאנו חושבים ועושים. היותר מודרניים שבינינו בתרבות המערבית היו רוצים, בנוסף, גם להיות רציונאלים. אלא ששני הבטים אלה לא תמיד הולכים יד ביד.

רציתי להביא דוגמה היפותטית של איש צעיר שנכבש יותר ויותר ע"י אופן חשיבה רציונאלי שבו אינו חש בנוח. רציתי לתאר כיצד רגשותיו הולכים ומתגברים בקרשנדו (crescendo) מתמשך תוך כדי כך שהוא בונה לעצמו מערכת חשיבה יותר ויותר מרוחקת מטבעו האמיתי, עד שכל ה-"בניין" אשר בנה קורס, והוא הולך אחרי רגשותיו האמיתיים והכנים, זורק מעליו כל חשיבה שכלתנית וחוזר לעצמו. רציתי להדגים בזה מדוע בעולמנו בני אדם נוהגים לעתים באופן כל כך לא רציונאלי – כי הרגשה נוחה והגיון לא תמיד חברים טובים.

הערות על כתב היד

קיבלתי הערות על כתב-היד בדבר היותו בוודאי ספר אוטוביוגראפי, כשהדמות שכביכול מייצגת אותי היא זו של הנדרי, המטפס המבוגר מבין השנים שבעלילה. אבל שני קוראים שאינם מכירים זה את זה (ולכן לא יכלו לתאם עמדות) טענו ששתי הדמויות המרכזיות של הספר, יאן-איב והנדרי, שתיהן אוטוביוגראפיות: אחת של הסופר (אני) בצעירותו, ואחת של הסופר בבגרותו; בבחינת "שלמה וקוהלת". אמרתי: מעניין, אולי יש בזה משהו, אף פעם לא חשבתי על כך.

הרעיון של הספר נולד כשיצאתי פעם לחופשת טיפוס בפרובנס עם בן-זוג צעיר ממני, מטפס ישראלי בשם יניב (כלומר: לא בלגי ולא בכתיב יאן-איב) ושיטחתי בפניו את הרעיון שהנאמנות יכולה לפעמים להעיד על צרות אופקים. זה היה בלילה גשום שבו האוהל שלי הוצף ושק-השינה וכל בגדיי נספגו במים. באותו הלילה דיברנו הרבה; יניב התנגד לרעיון שיכולים להיות בנאמנות היבטים ראוים לגנאי, ואז התחלתי לשלוף לו דוגמאות (בערך כמו שעתיד היה להופיע בספר) והמשכתי בכך גם בימים שלאחר הלילה הגשום ההוא, מבלי שדעתו תשתנה בהרבה.

אחרי חוזרי לארץ החלטתי שהפרשה "שווה" שארשום אותה, למשל כסיפור קצר, והתחלתי לכתוב.

נו, מה לעשות, יצא לי דווקא סיפור לא כל כך קצר.

בדרך אל הוצאה לאור

את העיר ליאז' בכלל לא הכרתי כשכתבתי את הטיוטה הראשונה. רשמתי בה שמות של רחובות, כנסיות וגשרים כסתם גיבוב של צלילים (אותיות) שאינם קיימים במציאות. ואז נסעתי מפריז לליאז' לחמישה ימים, שכרתי לי חדר סטודנטים והסתובבתי בחוצות העיר עם נייר ועיפרון, רשמתי לי את כל השמות שרציתי להכניס לכתב-היד, ואח"כ השלמתי את הצד הליאז'אי של יאן-איב כאילו הכותב מכיר היטב את העיר. נאמר לי אח"כ שזה יצא די משכנע.

כמו כן העירו לי שזה היה כתב-הגות יבש שלא יימכר לעולם, אז הוספתי לו קצת "עסיס" בדמותה של הבחורה אן-לאור, הוונוס של הגארגאי; שלא יהיה יבש מדי, רק שיימכר בעזרת הוצאה לאור.

Share on facebook
Facebook
Share on google
Google+
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on pinterest
Pinterest
דילוג לתוכן