ספר שירה חדש פורץ דרך

בהיעדר שיח צעיר ופורה, שגם לא בא לידי ביטוי בקרב הוצאות לאור למיניהן, בהתרחש מבוי סתום במחשבת ישראל, הפשע הגדול של דורנו הוא המשך אחיזתו של הרעיון המיושן אודות 'העגלה הריקה' המפנה את הדרך לעגלת האבלים הנושאת את ארון הקבורה של המסורת הגלותית, מזיעה בשחורים בשמש המקומית.

השאלה החשובה- מהו עתידה של מדינת היהודים? כמו יהודי גלותי המחשב את קיצו לאחור, אני ניגש להבין את החרדה הקיומית שלי- "הרגשת העולם אחרת". אמנם הנאצים, טפו! לא צלחו בהשמדתנו, אנחנו היום פחות או יותר כמנייננו בעולם ערב המלחמה ומספר היהודים החיים בישראל כבר עבר את ששת מיליוני המושמדים, אך הצלקת הנפשית עודה צורבת באני הקולקטיבי הישראלי. דווקא כששמח וצבעוני, וגאווה ברחובות, רומז לו דקדאנט מתחת האספלט, כך לימדה אותנו התרבות והביוגרפיה של העם.

משטור הדת לגבולותיה המוזיאליים ופיתוח תרבות אמונה עברית אינדיבידואליסטית וקוסמופוליטית תחתיה – באמנות ובספרות, במדע, בחינוך בפוליטיקה, יכולים להיות התחלת מענה, וכך גם ספר שירה זה המוגש לכם בזאת מטעם הוצאה לאור הדובדבן.

להפשיט את הציונות הישראלית ממרכיביה הגיאוגרפיים, האימפריאליסטים, הדתיים, הפולחניים, להפשיט את הדת היהודית משחוריה הפוריטאניים ולהותיר רק את תרבות האמונה באלוהי ישראל (ציונות אחד העם).

מסע בספר חדש

זה מסע יהודי ממש, בספר שירה מטעם הוצאה לאור המטפחת סופרים חדשים וותיקים,  מסע שמנסה להציף מבפנים את "הבעיה היהודית" שבכלל עדיין לא נפתרה כי הפרויקט הציוני עוד לא הושלם ועל כן יש לנסח כותרת לשיח עדכני שעוסק ב"בעיה הישראלית".

זה מסע ישראלי לא רק בגלל נסיבות הגיאוגרפיה וההיסטוריה המשפחתית שלי שהובילו אותי להיות צבר, אלא פשוט מפני שהלאומיות העברית החדשה ותרבותה הם בעיניי החומר הכי חזק שלשוק הרעיונות יש להציע, מחזי לסקלי ועד אצ"ג.

מאז תקומתה נאלמו הקולות הלאומיים ביצירה בגלל כוחות שוק חזקים יותר כמו תיעוש, קפיטליזם, מיליטריזם, הטוטליטריות של הפופולריות והסטטוס קוו המנוול.

הלאומיות הישראלית ירדה למחתרת, וביטויה אולי מקובלים בישיבות הימין בהתנחלויות, ממש כפי שהגרמנים מתביישים/ נרתעים מלבטא רגש לאומי במרחב הציבורי.

אני גם הומו, שוול בגרמנית, גיי בקוסמופוליטית. ככה ה' עשה אותי ועדויות לכך ימצאו בזיכרונות ילדות מוקדמים, מוקדמים מאוד. ה"טוואייס בלאס" הזה איננו מקרי בעיניי. יתד מקראי ליחס האל לקווירים איתרתי בפסוק מדברי ישעיהו, הנביא האהוב עלי מכולם.

הברית ההיסטורית בין עמישראל ללהט"בים חזרה ואושררה כשאבותינו עונו ונרצחו כתף אל כתף במחנות הריכוז וההשמדה. זוהי הרומנטיקה האניגמאטית של ההיסטוריה שעלינו להפשיט ולהעמיק בה חקר. 

הניסיון לחלק מחדש את תחומי הקודש והחול וגילוי הזיווג המחודש ביניהם, היא קלונסאה הכרחית בדרך לפיתוח התרבות העברית המתחדשת, ובעזרת הוצאה לאור יתאפשר ביתר שאת.

השאלה הגדולה- מהם החיים? נותרת בעידננו ללא מענה אף יותר מבעבר וריקנות זו צורמת ומחרישת אוזניים.

Share on facebook
Facebook
Share on google
Google+
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on pinterest
Pinterest
דילוג לתוכן